בנם של אדיט וזולטן. נולד ביום כ"ו באדר ב' תש"ח (6.4.1948) ברומניה, בעיר טימישוארה. אח לחנה.

יוסף (ינצ'י) גדל ברומניה עד גיל עשר, ובשנת 1958 המשפחה עלתה לישראל. הוא ואחותו החלו ללמוד במוסד החינוכי באלוני יצחק, בהמשך סיים את לימודיו היסודיים בבית הספר "גורדון" בגבעתיים. החל לימודי תיכון בבית ספר "קלעי" בגבעתיים, וסיימם בתיכון אקסטרני בתל אביב. התעניין והתעמק במגוון תחומים, בהם היסטוריה, פילוסופיה, המזרח הרחוק והמוזיקה של ספרד.

מגיל צעיר עסק בתחומי ספורט שונים, בעיקר שחייה וכדור מים. כשנתיים אחרי עלייתו ארצה הצטרף לאגודת "הפועל" תל אביב, השתתף בכל פעילויות האגודה בתחומי הספורט שאהב והגיע להישגים נאים בתחרויות. בשנים האחרונות בתיכון בילה את רוב חופשותיו בקיבוץ אושה בצפון, שם התאמן שעות ארוכות לקראת השתייכותו לסגל הנבחרת בשחייה. כן עסק בקרטה ובסיוף.

זמן קצר לפני גיוסו עזבו הוריו את הארץ באופן זמני בענייני עבודה.

בפברואר 1968 התגייס לצה"ל, לחטיבת גולני. השירות קסם לו, "אני ממלא את חובתי" אמר. צעיר צנוע ושקט, הצטיין באהבת החיים ובשמחת החיים, אהב לצחוק והיה גאה בכושרו הטוב. בלט ביכולת וכושר בלתי רגיל במסעות. בשובם מן המסע נהג להתיישב על מיטתו ושלף מתיקו חפיסת שוקולד, וכדברי חברו "הוא היה עושה לכולם טוב על הנשמה". חבריו ראו בו דוגמה, למדו ממנו שאפשר להתגבר על הכול.

סיים טירונות כחייל מצטיין ומפקדיו החליטו לשלוח אותו לקורס מ"כים (מפקדי כיתה). "הוא חייב להיות מפקד בצה"ל", אמר אחד הקצינים, "אסור לוותר עליו". אך הוא לא הראה התלהבות מכך: "אני יכול לתרום לצה"ל גם כטוראי מהשורה" אמר, ולא הצליחו לשכנעו אחרת. שירת כקַשר ביחידה קרבית ששמרה על הגבול המזרחי של ישראל ימים ולילות, מילא תפקידו במסירות וזכה למלוא האמון וההערכה ממפקדיו.

במשך שירותו היה רחוק ממשפחתו ובמכתביו אליהם חזר והדגיש שאינו חסר דבר, ביקש מהם שיפסיקו לדאוג לו, שכן הוא מרגיש בטוב בקרב חבריו. גם סיפר להם על תוכניתו, לערוך טיול סביב העולם כולו כשישתחרר מהצבא.

טוראי יוסף (ינצ'י) שורץ נפל בעת מילוי תפקידו בי"א בחשוון תשכ"ט (1.11.1968) בהפגזה ירדנית בקיבוץ חמדיה, סמוך לבית שאן. בן עשרים בנפלו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר הורים ואחות.

מפקד יחידתו כתב למשפחה: "חבר ורע היה לחבריו ומפקדיו העריכוהו על יושרו, מסירותו ואהבת החיים שבו. במשך שירותו ביחידה קנה לו ידידים רבים אשר כואבים על נפילתו. עליזותו ורוחו הטובה הישרו תמיד אווירה טובה על כל הסובב אותו. מותו היה מכה קשה לכולנו".

אגודת "הפועל" תל אביב מארגנת תחרות ספורט שנתית לזכרו.

יוסף מונצח ב"יד לבנים" בתל אביב, באתרי ההנצחה של חטיבת גולני ושל חיל השריון, ובלוח זיכרון בבית הספר ע"ש גורדון בגבעתיים שבו למד.